הערה קצרה לפני הכל: כאחיינית לשוחרים אדוקים של השפה העברית, כל בחירה וכתיבה של מילה מלווה בחששות ולחצים – האם כתבתי נכון? האם שני י׳ או רק אחת? האם המקף במקום? אני בונה על זה שלרוב הטעויות נבלעות בתוכן, ושבטח לרוב הקוראים (אם יש כאלה בכלל…) לא כל כך אכפת.
ועכשיו לאתגרי ההתחלה. הבית שמצאנו בטורונטו מתפנה רק ב-31.8.22. אנחנו הגענו כבר ב-14 לחודש, כי הזמנו את הכרטיסים לפני שמצאנו את הבית. מנהל בית הספר, בנדיבות אמיתית אפשר לנו להתארח אצלו בבייסמנט במשך השבועיים וחצי בין ההגעה שלנו למעבר לבית החדש.
הכנסת אורחים aside, אני לא אשקר ואגיד שמדובר בחוויה נהדרת. למען האמת, זה מאתגר מאד מאד לחיות על מזוודות תקופה כל כך ארוכה, ועוד בזמן שאנחנו אמורים לנצל להתאקלמות ולהתמקמות. שלא לדבר על העובדה שבנוסף לכל קשיי ההתחלה, אנחנו אורחים וצריכים להתנהל בהתאם. אין באמת מקום למשברים ולדמעות דרמטיות כשהמאחרים שומעים הכל מלמעלה…
לצד הקושי, ניסינו לנצל את הזמן עם הילדים לבלות בחוץ כמה שאפשר, כשהידיעה שהשלג עתיד להופיע במוקדם או במאוחר ולהפסיק כל פעילות שמשית שהיא עד יולי הבא. אז הלכנו לאקווריום של טורונטו (מומלץ מאד!), למוזיאון המדע (בינוני מינוס) ולגן החיות (פגז), למלא פארקים ולגני שעשועים שיש בכל פינה. בילינו עם הילדים כמות שעות שמזכירה את הקורונה, אבל בניגוד לתקופות הסגר החשוכות, היה לנו ממש כיף ביחד. כשמסירים את לחץ העבודה, מטלות הבית והמחוייבויות השונות, מתגלה שדי שווה לבלות עם הילדים שלנו.
מחר אנחנו עוברים מכאן סוף סוף לבית החדש. מקווה שנוכל להתחיל להרגיש קצת יותר בבית כשנהיה בבית של קבע.
