כתושבת המקום הדתי הליברלי והפריוולגי גוש עציון, סיפורי טבילה מזעזעים במקווה לא ממש היו מנת חלקי מאז שהתחתנתי. ובכן, המעבר לטורונטו שינה את המשוואה, ומזהירה כבר מראש – הקריאה באחריות הקורא בלבד.
לפני הכל אני רוצה להגיד שאני כותבת על זה בעיקר כדי להעלות למודעות את הפער בין הקדמה המבורכת שחלחלה (ומחלחלת) לאורתודוכסיה בישראל לבין ההתנהלות הימי-ביינימית של האורתודוכסיה בחו״ל. עמותת עתים, לתשומת לבכם.
ובכן, זמן קצר אחרי שהגענו לטורונטו הייתי צריכה לטבול. קיבלתי המלצה מקרובת משפחה מקסימה על מקווה בעיר, קבעתי תור והגעתי. המקום באמת מפואר: חדרי טבילה עם בור טבילה בכל חדר (!), שירותי ניקיון שלא מביישים מלון 5 כוכבים ואביזרים שלא ידעתי שצריך להשתמש בהם במסגרת ההכנות לטבילה. עם קיומו של בור הטבילה בחדר, שמחתי שאני לא צריכה מעורבות של בלנית, טבלתי ויצאתי.
טעות. כשיצאתי מהחדר, הבלנית קמה מהשולחן בבהלה, והתחילה לתחקר אותי: למה לא קראתי לה, איך אני יודעת שאני מספיק מוכנה לטבילה, מי שאל אותי את השאלות שצריך לשאול לפני כן (אילו שאלות באמת?) ושהטבילה שלי לא כשרה. איכשהוא הצלחתי להתחמק עם אנגלית מגומגמת ושיער רטוב לכפור של הלילה.
בטבילה הבאה כבר לא העזתי לקחת חירות כזאת משמעותית כטבילה לבד, לפני הטבילה צלצלתי לבלנית ולפני שבאה חיכיתי לה במים. הבלנית כמעט חטפה התקף לב. היא ניגשה כדי להיעמד מעלי, והתחילה לתשאל: מה עם העגילים האלה? את לא מורידה אותם? ומי בדק שאין לך קשרים בשיער? למה את לא טובלת עוד פעם אחת? וככה במשך כמעט עשר דקות, תחקור שלא מבייש בדיקה גופנית למחבל בפוטנציה – רק שהוא, אני מקווה, לפחות לבוש בזמן החקירה.
זה היה הקש ששבר את גב הגמל. חרף ההפחדות על המקווה השכונתי המג׳ויף, בפעם השלישית קבעתי תור אליו (מה גם, שלא חשבתי שהגישה שלי רצויה יותר במקווה הראשון). כבר בקבלה עשיתי לבלנית שיחה מקדימה שנועדה למנוע את כל ההערות שאולי יבואו בהמשך. דווקא הופתעתי לטובה מהעובדה שלא נדרשו שירותי הצלה כשאמרתי שאחכה לה במים, ונכנסתי לחדר ההכנה.
מה אני אגיד, מעולם לא חשבתי שהסטנדרטים שלי כל כך ירדו, עד שאשבח בלנית מהסיבה שהיא עשתה את העבודה שלה בלי להעליב, להשפיל, לתחקר או להתערב. כשיצאתי מהמקווה הייתי בהקלה גדולה, מעורבת בעצב עמוק על כל הנשים שהחירות הדתית והגופנית לא נתונה להן במצווה הכל כך קשה הזו ממילא. העובדה שיש משטר בתחום שמלכתחילה לא דרוש בו משטור, הובילה מהפכה של ממש בישראל, שלמרבה הצער לא חצתה את גבולות הים (לפחות לא כאן, ולמיטב הבנתי לא בצפון אמריקה).
זה אולי לא נושא שאוהבים לדבר עליו או ללמד אותו בהקשר של שליחות. אבל אם את אישה דתיה בשנות הפוריות, טבילה הולכת להיות חלק די משמעותי מחייך בתפוצות, וכדאי ללכת לקראתה בעיניים פקוחות.
בתמונה: מקווה ש*אי* אפשר לטבול בו.
